שמעון רייצפלד נ' בנק ירושלים בע"מ ואח' - פסקדין

פסק דין

כתבי הטענות

1. על פי כתב התביעה נטלו התובע 1 ורעייתו אשר נפטרה בינתיים שלוש הלוואות מאת הנתבע 1 בתאריכים 29.1.98, 10.12.98, ו-30.3.99 לצורך מימון רכישת מגרש ובניית בית עליו. כנגד ההלוואות הוטלו משכנתאות על זכויות התובעים בנכס. בעת קבלת ההלוואות הוחתמו התובע ורעייתו גם על פוליסות ביטוח חיים של הנתבעת 2 כשהמוטב על פי הפוליסות הוא הנתבע 1 וזאת לצורך הבטחת החזר ההלוואה במקרה של מוות של מי מהם. כתנאי לקבלת ההלוואה השנייה חוייבו התובע ואשתו לחתום גם על מסמכים לפתיחת שני חשבונות חסכון בבנק. ביום 1.1.01 בעקבות פיגורים בפרעון ההלוואות כתוצאה מקשיים כלכליים אליהם נקלעו התובע ורעייתו, פתח הבנק בהליכי הוצל"פ לשם מימוש המשכנתאות. ביום 20.2.01 מינה ראש ההוצל"פ כונס נכסים לבית וזה החל בהליכים לפנוי המשפחה מהבית ולמכירתו. על פי כתב התביעה פינויו הכפוי של הבית גרם להתדרדרות במצבם הגופני של התובע ורעייתו. התובע אושפז ביום 30.8.01 בבית חולים לאחר שלקה בהתקף לב ובהמשך עבר עוד מספר אירועי לב וכן כמה צנטורי לב. רעיית התובע חלתה בתחילת מרץ 2002 באופן פתאומי וזמן קצר לאחר מכן נפטרה. התובע פנה לבנק והודיע לו על פטירת רעייתו ובמקביל ביקש את מימושן של שלושת פוליסות הביטוח לשם תשלום יתרת החוב והפסקת הליכי ההוצל"פ אך ללא הועיל. ביום 24.4.03 נחתם הסכם למכירת הבית על ידי כונס הנכסים מטעם הבנק לצד ג' וביום 19.8.03 אישר ראש ההוצאה לפועל את בקשת הבנק למכר הבית על אף התנגדות התובע. לטענת התובעים עם פטירת רעייתו של התובע וקרות מקרה הביטוח כיסו תגמולי הביטוח את כל חוב הפיגורים בתשלומיהם עד אותה עת וממילא נשמטה התשתית להליכי ההוצל"פ. משלא גילה הבנק לראש ההוצל"פ כי הבסיס להליכי ההוצל"פ נשמט, פעל בחוסר תום לב ובניגוד לחובת הזהירות הנדרשת ממנו. עוד טוענים התובעים כי לו היה הבנק זוקף את תגמולי הביטוח ביום קרות מקרה הביטוח לטובת חשבון הפיגורים, ולו הבנק היה פונה אליהם ופורש את יתרת חוב ההלוואות לאחר קבלת תגמולי הביטוח בהתאם לתנאי החוזה המקוריים, היו יכולים לעמוד בתשלומים שנשארו ולא היה כל צורך למכור את הבית. הדבר כך לא נעשה ובכך חרג הבנק מחובות האמון, הנאמנות והזהירות שהוא חב כלפי התובע ועיזבון רעייתו. התובעים תובעים את ערך הבית כפי שהוערך על ידי השמאי מטעם הבנק. לטענת התובעים גם חברת הביטוח הפרה את הסכם הביטוח איתם הפרה יסודית בכך שלא שילמה לבנק את יתרת חוב שלושת ההלוואות על פי הוראות שלושת הפוליסות. עוד טוענים התובעים כי לא ידעו ולא יכלו לדעת כי ההגבלה המופיעה בפוליסות בסך של 400,000 ש"ח היא הגבלה מצטברת בגין כל ההלוואות ולא הגבלה פרטנית בגין כל הלוואה והלוואה, ואילו ידעו היו דואגים לבטח את עצמם על יתרת סכומי ההלוואה. לטענתם על הנתבעים היה לגלות להם פרט מהותי זה ומשלא עשו כן הם אחראים לנזק שנגרם. על פי כתב התביעה כתוצאה מפנוי המשפחה מהבית ומאי חזרתם אליו נאלצו התובעים לשכור דירת מגורים. התובעים תובעים את דמי השכירות אותם נאלצו לשלם מעת הפטירה של רעיית התובע ועד הגשת התביעה. עוד נתבעים פצויים בגין עוגמת הנפש הקשה שנגרמה לתובעים עקב התנהלות הנתבעים.

בכתב ההגנה טוען הנתבע 1 כי התובע ורעייתו ידעו כי ביטוח החיים כפוף למגבלת סכום הביטוח והדבר אף הוסבר להם בפועל על ידי פקידי הבנק. עוד טוען הנתבע 1 כי לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ העמיד הבנק ללווים הזדמנות נוספת להסדרת החוב. בעקבות בקשת הלווים נעתר הבנק פעמיים לעכב את הליכי ההוצל"פ בכפוף לעמידת הלווים בהסדר תשלומים, אך הם לא עמדו בו. על פי כתב ההגנה עם קבלת ההודעה על פטירת המנוחה פנה הבנק לנתבעת 2 בדרישה לתשלום דמי ביטוח החיים אך בשל מגבלת סכום הביטוח לא כיסו תגמולי הביטוח את מלוא סכום ההלוואה והליכי ההוצל"פ נמשכו לגביית יתרת החוב. הוצע אז לתובע 1 להגיע להסדר כספי לפרעון היתרה באופן שימנע את המשך הליכי המימוש אך התובע בחר שלא לעשות כן. לטענת הנתבע 1 החלטות ראש ההוצל"פ בעניין המשך הליכי המימוש יוצרות מעשה בית דין ביחסי הצדדים ככל הנוגע לטענה זו. פעולות הכונס גם נעשו מתוקף תפקידו והבנק אינו אחראי לפעולותיו בתפקידו ככזה. על פי כתב ההגנה מטעם הנתבע 1 ככל שיקבע כי מגבלת סכום הביטוח אינה חלה, הרי שחובת התשלום על המבטחת. לטענת הנתבע 1 פנוי הלווים מביתם נעשה כדין וכל עוגמת נפש שנגרמה להם היא אך ורק תולדה של מחדלם לפרוע את ההלוואות. עם הפסקת תשלומי ההלוואות חדלו הלווים גם בתשלום פרמיות ביטוח חיים ובעקבות זאת אבדו כל זכות תביעה מכח הביטוח וכלפי הבנק שהמשיך לשלם את הפרמיות לפנים משורת הדין, בפרט. לטענת הנתבע 1 התנהגותם של התובעים ככל הנוגע לתשלום פרמיות ביטוח החיים מהווה אשם תורם בשעור 100% ומכל מקום המבטחת היא החבה מכח הפוליסות בלא שלבנק תהא כל אחריות בקשר לכך. על פי כתב ההגנה של הנתבע 1 תביעתם של התובעים ככל הנוגע לביטוח החיים גם נגועה בשהוי. לבסוף טוען הנתבע 1 כי מכל סכום שיפסק אם יפסק יש להפחית סכום שיקבלו התובעים כתוצאה ממכירת הבית.

לטענת הנתבעת 2 בעל הפוליסות והמוטב היחיד על פי הפוליסות הוא הנתבע 1, רק הוא זכאי לקבל פרטים אודות הפוליסה וממילא רק הוא זכאי לקבל את תגמולי הביטוח. לטענת הנתבעת 2 מייד עם קבלת הדרישה לתשלום יתרת ההלוואה מכח שלושת הפוליסות, שילמה את מלוא תגמולי הביטוח בהתאם לתנאי הפוליסה. לתובע ולמנוחה הוסברו כל תנאי הפוליסות עליהן חתמו ומדובר בהוראה מפורשת, ברורה ובולטת בפרק הפוליסה העוסק בסכום הביטוח. הנתבעת 2 מכחישה כל טענה בדבר חוסר תום לב או התרשלות מצידה.

2. מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם של התובע 1 ושל התובע 2 – בנם של התובע ורעייתו אשר יחד עם אביו הינם יורשיה של המנוחה. מטעם הנתבע 1 הוגשו תצהיריהם של הגב' ויטה סבילוב קצינת אשראי ופקידת משכנתאות בנתבע 1 שטיפלה בבקשותיהם של התובעים למתן הלוואות, של עו"ד עמנואל צנטלר שטיפל בזמנים הרלוונטיים בגביית חובות של הנתבע 1 כנגד חייבים שונים לרבות התובע ורעייתו. מטעם הנתבעת 2 הוגש תצהירה של הגב' מרים מילה, סמנכ"ל בכיר אצל הנתבעת 2. כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

הטענות בסיכומים

3. לטענת ב"כ התובעים בסיכומיו מחומר הראיות עולה כי הגבלת סכום הפוליסה המופיעה בכל אחת משלושת הפוליסות היא הגבלה פרטנית המתייחסת לכל הלוואה בנפרד ולא הגבלה מצטברת המתייחסת לכל הפוליסות גם יחד. הפוליסה מנוסחת בלשון מטעה, בניגוד להוראות חוק חוזה הביטוח ולשכל הישר. עוד טוען ב"כ התובעים כי עדותה של הגב' סבילוב מטעם הבנק ככל הנוגע להסברים שנתנה בעניין הגבלת סכום הפוליסה עובר לחתימה אינה אמינה, ועומדת בסתירה לעדויות התובעים ולמסמכים שהוגשו לבית המשפט. מהראיות עולה כי עובר לחתימה התובע ורעייתו לא היו יכולים להבין אלא שעניין ביטוח החיים מכוסה במלואו. לטענת ב"כ התובעים הוכח כי במועד פטירת רעיית התובע שלושת פוליסות ביטוח החיים שערך הבנק כיסו את מלוא יתרת חוב המשכנתא ואף ביתר ועל כן היה על הבנק להפסיק את הליכי ההוצל"פ ולהחזיר את הבית לידי התובעים כשהוא נקי מכל חוב ושעבוד. על פי הסיכומים במידה ותידחה טענה זו אזי יש לקבוע כי הבנק וחברת הביטוח התרשלו בהבטחת כסוי ביטוחי מלא על מלוא סכום שלושת ההלוואות. עוד טוענים התובעים כי הוכח שבשלב מימוש המשכנתא הסתירו הנתבעים מאת התובעים את כל המידע באשר לתגמולי הביטוח שהתקבלו על ידי הבנק מאת חברת הביטוח וזאת על מנת לאפשר את מכירת הבית ולמנוע מהתובעים את האפשרות לעצור את הליכי ההוצל"פ. בכך גם נגרם לתובעים היזק ראייתי חמור. לטענת ב"כ התובעים הצעת הבנק להחזרת הבית תוך כדי הליכי ההוצל"פ לא היתה הצעת אמת ונעשתה בחוסר תום לב. עוד טוען ב"כ התובעים כי לנוכח הסתרת המידע על ידי הנתבעים ככל הנוגע לסכום תגמולי הביטוח מנועים הנתבעים מלהסתתר מאחורי טענת המגבלה המצטברת ועליהם לשלם לתובעים את מלוא נזקיהם. לטענתו יש גם מקום לקבוע כיום כי תנאים מסויימים בחוזה ההלוואה הם בבחינת תנאים מקפחים בחוזים אחידים ועל כן פנוי התובעים מביתם נעשה שלא כדין.

לטענת הנתבע 1 משעולה מחומר הראיות כי זמן רב קודם לפטירת המנוחה חדלו הלווים ובמודע מלשלם את פרמיות ביטוח החיים, נשמט הבסיס מתחת לתביעתם ומתחת לכל טענה להסתמכות. העובדה שהבנק משקוליו המשיך בתשלום פרמיות הביטוח כדי להבטיח לעצמו את הכסוי הביטוחי אינה מקנה ללווים מעמד לטעון לגבי תנאי הביטוח והיקפו ו"הנאתם" הנגזרת מהכסוי הביטוחי שרכש הבנק נגזרת מההסכמות בין הבנק למבטחת. אף לגופו טוען ב"כ הנתבע 1 כי דין התביעה להידחות. יש לפרש את הפוליסות כמגבילות את סכום הביטוח לכל מבוטח ובגין כל ההלוואות שקיבל או יקבל מהבנק. מעדותה המהימנה של העדה מטעם הבנק הגב' סבילוב עולה כי היא זוכרת היטב את הלווים ואת שיחותיה עימם. לטענת ב"כ הנתבע 1 יש להעדיף את עדותה ולפיה הבהירה היטב ללווים את מגבלת סכום הפוליסה עובר לחתימתם עליה, על פני עדויותיהם של הנתבעים שהיו מגמתיות, ובגדר עדות סברה ושמיעה. עדותה גם מתיישבת עם מכלול הראיות לרבות נוסח הפוליסה והעובדה שהלווים שילמו פרמיות ביטוח רק בגין סכום ההגבלה והיו מודעים לכך, כעולה מהראיות. לטענת הנתבע 1 בניגוד לטענת ב"כ התובעים הבנק הציע וחזר והציע פתרונות חלופיים למימוש, לפנים משורת הדין, אולם לא זכה לשיתוף פעולה מעשי מצד התובעים ואף לא להתייחסות מצידם. לאחר נקיטת הליכי המימוש גם לא עמדה לתובעים הזכות להחזיר את הגלגל אחורנית ולאכוף על הבנק מסלול תשלומים כחפצם. טענת התובעים ולפיה לא זכו למידע אודות התשלום שהתקבל מאת המבטחת בגין ביטוח החיים אינה עולה בקנה אחד עם הראיות. ככל הנוגע להליכי המימוש טוען הנתבע 1 כי נעשו באמצעות כונס נכסים אשר מונה על ידי ראש ההוצל"פ ובהתאם להחלטותיו היוצרות מעשה בית דין ביחסי הצדדים. עוד נטען בכתב ההגנה כי התובעים השתהו בהגשת התביעה עד לאחר השלמת מכר הבית באופן שמנע כל אפשרות לעצירת הליכי המימוש. לטענת הנתבע 1 גם לא הוכיחו התובעים את נזקיהם הנטענים לרבות לא את הסכום הנטען כערך הבית.

גם לטענת ב"כ הנתבע 2 בסיכומיו לנוכח העובדה שהתובעים הפסיקו בתחילת שנת 2000 לשלם את פרמיות הביטוח עבור הפוליסה חדלה מלהתקיים הפוליסה על כל כסוייה הביטוחיים ונשמט הבסיס לתביעה כולה. לטענת הנתבעת 2 לשון הפוליסה ככל הנוגע למגבלת סכום הביטוח הינה ברורה וכנגדה עומדת עדותו הבודדת של התובע המהווה עדות בעלפה כנגד מסמך בכתב. מחומר הראיות גם עולה כי המנוחה ידעה או היה עליה לדעת על מגבלת סכום הביטוח ויש ליתן אמון מלא בעדותה של הגב' סבילוב אשר מדובר בעדותה השניה בלבד בבית המשפט ושזכרה לפרטי פרטים את התובעת ולדחות את העדויות מטעם התובעים בעניין זה.

בסיכומי התגובה שהוגשו מטעם התובעים נטען כי יש לדחות את הטענה בדבר הפסקת הכסוי הביטוחי עקב אי תשלום הפרמיות שכן עובדה היא כי שלושת פוליסות ביטוח החיים לא בוטלו ורק מכוחן שילמה חברת הביטוח לבנק. העלאת הטענה מצד הנתבעת 2 גם מהווה הרחבה ושנוי חזית לה מתנגדים התובעים. בנוסף, גם לא הוכח כי התובעים חדלו לשלם פרמיות ביטוח חיים. עוד טוען ב"כ התובעים כי יש לדחות את טענות הנתבעים ככל הנוגע לפרשנות הפוליסה. יש גם לדחות את הטענות בדבר מהימנותה של הגב' סבילוב הן לאור פירוט היתר בו זכרה את השיחות עם רעיית התובע, והן לאור היותה עדה נוגעת בדבר. לטענת ב"כ התובעים מחומר הראיות עולה כי התובעים לא ידעו אודות היות ההגבלה מצטברת. עוד טוען ב"כ התובעים כי הנתבעים גם לא סתרו את טענות התובעים בדבר ההיזק הראייתי שנגרם כתוצאה מהתנהלות הבנק בשלב מימוש הפוליסות. אשר לטענה כי כונס הנכסים חסין מתקיפה בגין פעולותיו טוען ב"כ התובעים כי כונס הנכסים שימש ככזה אך ורק מכח היותו ב"כ הבנק לכל דבר ועניין.

דיון

4. אין מחלוקת על העובדות הבאות. התובעים נטלו מאת הנתבע 1 שלוש הלוואות וזאת לצורך רכישת מגרש ובניית ביתם עליו. הלוואה ראשונה שמספרה 10159094 על סך 177,000₪ על פי הסכם מיום 29.1.1998 (ת/3). הלוואה זו הועמדה לתובעים במהלך שנת 1998 (ר' ת/86). הלוואה שנייה שמספרה 13039214 מיום 10.12.98 על סך 76,800 ₪ (ר' ת/8). הלוואה זו תוקנה בהסכם מיום 3.1.99 (ר' נספח ת/10) וסכומה הועמד על סך 226,800 ₪. הלוואה זו הועמדה ללווים ברובה במהלך החודשים ינואר – מרץ 1999 (ר' סעיף 3ג לתצהירה של ויטה סבילוב אשר לא נסתר). סך של 15,360 ₪ מסכום ההלוואה שולם לתובעים ביום 28.5.99 כעולה מצילום השיק והפרטים הנלווים לו והמצוי בתיק המוצגים בסמוך לת/88 (המסמך לא סומן. ר' גם עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 2-3). הלוואה שלישית שמספרה 200001492 על סך 200,000 ₪ על פי הסכם מיום 30.3.98 (ר' נספח ת/14). הלוואה זו הועמדה לתובעים במהלך החודשים אפריל-יולי 1999 (ר' ת/87).

בינואר 2000 החלו התובעים לפגר בהחזרת ההלוואות (ר' עדותו של התובע בעמ' 9, שורות 4-7). ביום 17.12.00 קיבלו התובעים התראה מב"כ הנתבע 1 ולפיה הפגור מצטבר לקרוב ל-40,000 ₪ (ר' ת/60, עדותו של התובע בעמ' 9, שורות 23-25) וביום 1.1.01 נפתח תיק הוצאה לפועל כנגד התובעים (ר' עמ' 9, שורות 26-28). ביום 20.2.01 מונה עו"ד עמנואל צנטלר ככונס נכסים על זכויות התובעים במקרקעין (ת/62; עמ' 11, שורות 7-8) וביום 24.3.02 פונו התובעים מביתם (ר' סעיף 10ד לתצהיר התובע). ביום 26.4.02 נפטרה רעיית התובע (ר' סעיף 11ד לתצהיר התובע; ת/32). ביום 24.4.03 נחתם על ידי כונס הנכסים הסכם למכירת הבית לצד ג' וביום 19.8.03 אישר ראש ההוצאה לפועל את המכר (ר' ת/33 ו-ת/39).

5. עובר לחתימת כל אחד מהסכמי ההלוואה חתמו התובעים על פוליסות ביטוח חיים (נספחים ת/19-ת/21; ר' סעיף 7 לתצהיר התובע 1). פוליסות אלו הן במרכז המחלוקת שבין הצדדים. שלושת הפוליסות הן בעלות נוסח אחיד וכותרתן "פוליסת ביטוח חיים צמוד למדד מסוג "ריזיקו" – מוגבלת בסכום". בסעיף ההגדרות נקבע ליד הגדרת "מבוטח" – "האדם שפרטיו רשומים בבקשה להצטרפות לביטוח, שקיבל ו/או יקבל מבעל הפוליסה הלוואה מספר__________ ו/או הלוואות נוספות שקיבל ו/או יקבל מבעל הפוליסה (להלן: "ההלוואה") ו/או אדם שחתם ו/או עשוי לחתום על ערבות בגין ההלוואה (להלן: "ערב"), הוא הגיש בקשה, באישור בעל הפוליסה, להיות מבוטח בפוליסה זו לגבי ההלוואה וגילו בשעת ההצטרפות לפוליסה זו אינו עולה על 55 שנה. אם יהיו יותר ממבוטח אחד בגין ההלוואה, כלווים ו/או כערבים, תשולם פרמיה בגין כל מבוטח, בנפרד, אולם הביטוח בגין ההלוואה ישולם פעם אחת בלבד".

לגבי "תקופת הביטוח" נקבע בסעיף ההגדרות כך: "לגבי כל מבוטח תסתיים תקופת הביטוח עם פרעונה המלא של ההלוואה או ביום בו תומצא למבוטח פוליסת ביטוח אחרת בתנאים זהים, או בהגיע המבוטח לגיל 60 שנה, המוקדם מביניהם".

בסעיף 1.1 לפוליסה נאמר כי '"סכום הביטוח" – לגבי כל מבוטח הוא סכום יתרת ההלוואה, בהתאם לרישומי בעל הפוליסה, שלא נפרעה ביום מותו של המבוטח, בין אם הגיע זמן פרעונה ובין אם לאו....". בסעיף 1.3 לפוליסה נאמר כי "על אף האמור לעיל מובהר בזאת כדלקמן:

סכום הביטוח לגבי כל מבוטח, יהיה בסכום אשר לא יעלה על סכום ההגבלה, אשר לעניין זה הינו סכום יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת (בהתאם לרשומי הבנק) בגין הלוואה מקורית שסכומה לא יעלה על 400,000 ₪.

מובהר בזאת כי הגבלת סכום הביטוח עלולה לגרום לכך שבמקרה של תביעה על פי הפוליסה, לא יפרעו המבטחים את כל יתרת ההלוואה, ותישאר יתרת חוב לפירעון על פי תנאי ההלוואה".

בכותרת כל פוליסה צויין תאריך החתימה עליה, במקום הריק שסומן לכך פורט מספר ההלוואה ובתחתית הפוליסות, שהן בנות עמוד אחד כל אחת, מופיעות חתימותיהם של התובע ורעייתו ושל נציגת הבנק, הגב' ויטה סבילוב.